קדימה כאלטרנטיבה שלטונית - סימן שאלה גדול 

קדימה כאלטרנטיבה שלטונית - סימן שאלה  גדול  /  נמרוד נוי

1/8/2009

לקראת הדיון במועצת קדימה ב- 6/8 בנושא 'קדימה כאלטרנטיבה שלטונית' אומר כאן כי אלטרנטיבה אמיתית איננה יכולה להשען רק על דיקלומה החוזר ונשנה של מנטרת-העל 'שתי מדינות לשני העמים', על רעיון שינוי שיטת הבחירות והממשל, ועל כאילו ערכים וכאילו התנהלות אחרת. זו אינה אגנדה ממשית וזה גם לא סיפור מספיק טוב וחזק שאפשר לצאת עמו לציבור.

נראה שקדימה בונה את תקוותה לחזרה מהירה לשלטון על שני יסודות בלתי יציבים ובלתי ראויים: (1) על ניצול ציני של חולשתה הקולוסלית של המערכת הפוליטית בישראל ועצם היותה 'על הפנים', והידיעה כי ממילא לא יהיה לציבור משהו טוב יותר להצביע עליו; (2) על התעלמות מוחלטת מן הצורך הדחוף בחדשנות ויצירתיות בעשייה הפוליטית בישראל תוך דבקות עיוורת בפרדיגמה הקיימת של עשיית אותו עוד מאותו הדבר.

'ככה לא בונים חומה', רבותי. על ציניות ועל אפס חדשנות ואפס יצירתיות לא מבססים אלטרנטיבה אמיתית. לא זו הדרך. לא לשם כך הוקמה קדימה. זה לא קדימה זה אחורה. זו אינה תרומה ממשית למדינת ישראל. מפלגה השואפת להוות אלטרנטיבה אמיתית לשלטון עליה לבסס את עצמה על אדנים הרבה יותר מוצקים. על כך ועל חולשת המערכת הפוליטית בישראל הרבתי לכתוב במאמריי שהמייטב שביניהם מרוכזים כיום בשני אתרים ארציים: 'מאמרים' ו- ,READER וניתן בקולות רבה דרך הקשת שמי המלא בגוגל להגיע אליהם.

אני סבור שכדי למצוא את ההצדקות הממשיות לקיומה של קדימה יש לרדת קומה אל שכבת עומק אחת מתחת למציאות חיינו היום יומית - מתחת לשאון הכרוניקה המחריש את אוזנינו, ומונע מאיתנו את הקשב הנדרש כדי לזהות את מוקדי הבעיות הלאומיות האמיתיות שלנו ולעסוק בשאלות יסוד - ולחפש שם את אותם דברים המשפיעים על תפישת הממשות שלנו, על עיצוב התובנות שלנו, על כשרי השיפוט והערכה ועל דרכי התקיפה וההתמודדות. אותה שפת-על, אותם כללי משחק, אותם תהליכים מעצבים, אותו דבר תשתיתי.

מתוך הסתכלות שכזו קדימה היא מפלגה של תקווה חדשה. בבסיס הצדקת קיומה של התנועה ניצבת שליחות דורית להוציא את מדינת ישראל מתהליכי הסטגנציה וההדרדרות המאפיינים אותה בעת הזאת - תהליכים שמקורם ב'חולשת המערכת הפוליטית בישראל' - ולהצעידה אל עבר עתיד ותקווה חדשים. וזאת עליה לעשות על דרך 'פיתוח עוצמה של חיים דמוקרטיים' במדינה, כדלהלן:

(1) עיצוב מערכת פוליטית חדשה הנשענת על שתי מפלגות גדולות ויצירת פלטפורמה להתגבשות המפלגה הגדולה החדשה שתגלם בתוכה את רוח הליברליזם, המודרנה, והנאורות כשהדמוקרטיה בשביל אנשיה היא מערכת ערכית מעצבת.

(2) עיצוב מחדש של השיח הציבורי-פוליטי-חברתי במדינה לקראת יצירת 'חברה פותרת הבעיות' כפי שהקימו כאן האבות המייסדים, המתמודדת עם המציאות על דרך היצירה, ובמובנים רבים גם על פי יסודות השיח והאתוס הליברלי ועקרונותיו.

(3) קידום ושיפור דרכי עבודתן והתנהלותן של  המפלגות בישראל, של הפוליטיקאים והמערכת פוליטית כולה, וקידום ושיפור דרכי התנהלותה של המערכת השילטונית בישראל על מוסדותיה וגופיה השונים.

הקושי הבסיסי שלנו נובע מחוסר יכולתנו להפריד בין 'הגיון המדינה' ל'הגיון הפוליטיקה' - מה שלמדינה למדינה ומה שלפוליטיקה לפוליטיקה. גם אין אנו מוכנים לקבל את צו המציאות שהמצע הרעיוני-אידאלוגי בתקופתנו הוא כבר פאסה ומפלגות אינן יכולות להמשיך ולהתגדר בו עוד. הוא בסה"כ תוכנית עבודה אשר איננה נכללת במסגרת מרכיביה האסטרטגיים של המפלגה. ככך, רעיון 'שתי המדינות לשני העמים' שייך יותר להגיון המדינה ולהגיון המצע הרעיוני ואין לו חשיבות רבה כל כך המצדיקה את צימצומה של קדימה לכדי רעיון זה בעיקרו.

גם נושא שינוי שיטת הבחירות והממשל היא הצגה לא מספיק מושכלת של הדברים. לראייתי, ועל פי התובנות המקצועיות שרכשתי על חולשתה של המערכת הפוליטית, עיקרי חולשתה של זו ממוקדים יותר ביסודות חברתיים-תרבותיים-התנהלותיים מאשר מבניים-מוסדיים-חוקתיים. כלומר שינוי השיטה איננה תרופת פלא ואיננה חזות הכל והוא יכול אף לפגוע במשימה הראשית של 'פיתוח עוצמה של חיים דמוקרטיים' במדינה. ניתן כיום לעשות רבות לקידום המערכת הפוליטית גם לפני שמשנים את השיטה.

על ערכים והתנהלות רק אומר כי אי אפשר לדבר על 'פוליטיקה אחרת' בעוד אנו ממשיכם לפעול בתוך מסגרות פוליטיות מיושנות ובלתי רלוונטיות ושקועים בתרבות ארגונית, המתאפיינת בשמרנות רבה, ילדותיות וחוסר ביוזמה, יצירתיות וחדשנות. ואי אפשר גם לדבר על 'פוליטיקה אחרת' בעוד אנו מתעלמים לחלוטין מחשיבותם המכרעת של ההבטים המקצועיים והניהוליים בכל האמור להתנהלות מערכותינו הציבוריות. זה לא עובד ככה. זה לא הולך. מבלי שנעגן את רצוננו ב'פוליטיקה אחרת' בדברים ממשיים, ומבלי שנתמודד עם שאלות יסוד של חיינו וההבטים התשתיתיים שלהם שום דבר טוב לא יצמח. רצון טוב וכוונות טובות ונקיון כפיים, וכך גם ניהול משא ומתן קואליציוני נקי ובלתי סחיט, אינם 'פוליטיקה אחרת' ואינם תוכנית עבודה שניתן לקום עמה בבוקר ולעשות מעשה.

הנה דוגמה לטיפול בשאלת יסוד: המפלגות אינן מנהלות את המדינה אך הן נושאות באחריות העקיפה להתנהלותה האיכותית. עיקר תפקידן הוא ב'פיתוח עוצמה של חיים דמוקרטיים' במדינה. זו זירת החיים הדמוקרטיים העיקרית של חיינו. עליהן להבטיח את קיומו של  שיח ציבורי פורה העוסק באופן מושכל ומקצועי יותר בעיקריי הבעיות המעסיקות אותנו כחברה ומדינה, להבטיח את התנהלותן האיכותית של מערכותינו הציבוריות, ולהכשיר קאדר איכותי של פוליטיקאים שינהלו את המדינה.

למי שאינו יודע אספר לו כי שום דבר מיסודות אלה איננו מתקיים כיום במדינה. הפוליטיקאים, תחת להוביל את הציבור לחוף מבטחים הם מסיטים ומדיחים אותו, המערכת הפוליטית עצמה איננה עונה אפילו על אמות מידה מנימליות של התנהלות נורמטיבית, ואשר להכשרת קאדר של פוליטיקאים מוטב שלא אכביר את המילים על כך.